רוב הנסיעות במונית החיות הם למרפאה או למספרה.
כך שכשקיבלתי טלפון מאישה שסיפרה לי שהבן שלה מגיע מחו"ל בחודש יולי ביחד עם הבול מסטיף שלו בכלוב טיסה גדול לשדה התעופה "בן גוריון" ושהיא מבקשת שאני אסע לקחת אותו. זה עשה לי נחמד. עכשיו אני נהגת מונית רשמית.
קבענו על מחיר וקיבלתי ממנה את פרטי הטיסה וזמן הנחיתה. הגעתי לשדה התעופה ולשנייה חשבתי שעלי לחנות עם המוניות ..אבל היה לי ברור שאיזה שוטר מתלהב אולי לא יתלהב מהרעיון שאני מונית של חיות. כי זה לא משהו שהוא רואה בשיגרה. שכן אני מיוחדת ויחידה.
חיכית וחיכיתי זמן שנראה כמו נצח . ואני מנסה לדמיין מי זה דניאל שאני צריכה לקחת ואיך יהיה לבוא במגע עם בול מסטיף שלא מכיר אותי . כשהשנים יצאו מהטרמינל לא היה לי ספק שזאת תהיה אהבה ממבט ראשון. הכלב הענק כ-100ק"ג של שומן ושרירים הלך באיטיות לצד בעליו. חיה רעה עם לב זהב .. את כל זה יכולתי לראות בשנייה שראיתי אותו כפות הרגלים שלו גדולות כמו הידיים שלי . שחום שרירי כמו שאני אוהבת . וגם דניאל נראה לא רע. ביקשתי שיעשו טיול פיפי, שכן הנסיעה, שלא הייתה ארוכה ,מתישה לכלב ורצוי שיחלץ עצמות. בחלק האחורי של המונית שם אמורים להיות החיות, לא היה מקום שכן העלנו את הכלוב טיסה לשם עם המזוודה. אז ה"כלבלב" ישב במושב האחורי . פתחנו חלונות והתחלנו בנסיעה לכיוון מעלה אדומים. דניאל סיפר שהוא סטודנט לווטרינריה כבר שנה שלישית וכל חופשה הוא מגיע עם כלבו האהוב לחופשה אצל אמא ואבא. שמחתי שיש לנו נושא משותף . חוץ מהאהבה שלי לבעלי חיים אני טכנאית וטרינר (אחות מוסמכת) כבר 13 שנה. הכלב הענק שלא ממש רצה לשכב על הספסל עמד כל הנסיעה וכיוון את ראשו החוצה מהחלון הקדמי. פעם מהצד של דניאל ופעם מהצד שלי. מי שקצת מבין בכלבים יודע שהכלבים האלו בנוסף לבלוטות רוק מפותחות במיוחד בעלי נטייה ברורה וחוסר רצון לבלוע את הרוק שלהם.
ככה שכל הנסיעה, ובתורות קיבלנו דניאל ואני מקלחת של רוק קריר תוך כדי נסיעה ורסיסים של רוק בכל פעם שהרוח הייתה נכנסת דרך החלון.
בעולם בעלי החיים יש דברים מגעילים יותר ומגעילים פחות. יכול להיות שאני קצת לא שפויה בכך שאני חושבת שזה לא היה נורא להתקלח ברוק של 100 ק"ג כלב מסטיף עם לב זהב ?
